גמרא נדרים

על פי דעת הר"ן, רא"ש, ראב"ד והר' ז'ולטא.

מחלוקת בין רשב"א ורמב"ן לבין הר"ן האם 'יד של צדקה' אזלינן לחומרא או לקולא; הוכחות הר"ן; הסברת קונטרס הספקות את המחלוקת; שיטות תוספות, רי"ף ור"ח; הסבר ה'מחנה אפרים' לשיטת רשב"א-רמב"ן; שיטת הרמב"ם והסבר הסמ"ע את דבריו; דברי הרמב"ן בפרשת מטות תואמים את הסברת הסמ"ע ברמב"ם.

שיטות הראשונים בהגדרת האיסור "בל תאחר" - האם האיסור הוא לאחר את קיום דיבור האדם, או לאחר את מימוש החובה המוטלת על האדם?

הרמב"ם פוסק שצריך תנאי כבני גד ובני ראובן, ומאידך כותב שאין הלכה כר' מאיר, בעוד שמהגמרא נראה שהדברים אינם מתיישבים יחד.

האם צריך שם בשבועה? ר"ן דף ב' מראה סתירה בין הגמרא אצלנו לשבועות. הרמב"ם פוסק שצריך שם והראב"ד משיג עליו. הבנתם תלויה בהבנת חידוש התורה לעניין עדות שבועה.

מקורות ללימוד לפני השיעור: ר"ן רייש נדרים ובדף י"ד ד"ה "אמר קרא וכו'"; ר"ן על הרי"ף במסכת שבועות דף ח' ברי"ף בהסברו מהו עיקר הנדר; יו"ד טור ושו"ע ר"ד סע' א'; מל"פ פ"א ה"ז נדרים; ר"ן נדרים ט"ו ד"ה "הלכה אסורה בהנאתו וכו'"; מל"מ מעילה פ"ד ה"ט; מל"מ פ"א ה"א נדרים (בדברי הרא"ש שם).

כניסה לישיבה ככניסה לקודש; עניינו של ראש חודש: התעלות מטהרות חודש אייר ומעלתו; פתיחה למסכת נדרים: כוחו של הדיבור ביצירת מציאות; כגודל האדם כך גודל השפעת דיבורו היוצא מפיו.

רבי יוסי התבונן בצנור העכול שבגופו וממנו למד שהוא אדם ולא מלאך וצריך להתפרנס מיגיע כפיו. לשיטת רבי יוסי המפעל או השדה של האדם שם הם מתפרנסים נקראים "בית הכסא". "חנן הנחבא" שהיה נחבא ב"בית הכסא" נקרא כך מפני שלא רצה להתמנות לחכם והעדיף להתפרנס מיגיע כפיו.

ר' עקיבא לקה במכות על ידי חכמים או שלוחיהם, זהו רמז שכאשר ר' עקיבא היה נדרש לעמול במלאכות ולא בתורה הוא היה חש כאילו מכים אותו. ר' עקיבא עולה לראש הדקל ובכך הוא מצליח לברוח מהמכות, הדקל מרמז את הפרנסה מעמל התורה.